<h1>רבינו ירוחם ני"ט ח"ב</h1>
<h2>דף מו:</h2>
מוכרי כסות שיש בהן כלאים מוכרים כדרכן אע"פ שמשימין אותן עליהם וכן תופרי בגדים תופרין כדרכן ובלבד שלא יכוונו בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים. והצנועין תופרין בארץ. פירוש, דדבר שאין מתכוון מותר אפי' באיסור תורה, כך פשוט בכמה דוכתי וביבמות [ד' ע"ב] דכל זמן שיש בו הנאה ויכוונו להנאה אסור.
<h2>דף נד.</h2>
תכיפה אחת אינו חבור ואם חבר צמר ופשתים בתכיפה אחת אין בו משום כלאים, ותכיפה אחת כגון שתחב בבגד פעם א' אע"פ שקשר שני ראשי החו' על שפת הבגד לא הוי חבור, אבל ב' ראשיה לצד א' שהן שתי תכיפות כגון שהעביר המחט פעם אחת ולא העביר כל החוט והעביר המחט פעם שנית למצא ב' ראשיה מצד א' וקשר שני ראשי החוטין יחד דבענין אחר אינו מתקיים הוי חבור לגבי כלאים.
חבלים של צמר ושל פשתן אסור לכרכן סביב ידו לפי שידו מתחממת ואסור משום כלאים פשוט בשבת. פירוש כגון שמוליך כמה בהמות ביחד והאפסרי' בידו ואחד עשוי מצמר ואח' מפשתן ודוקא כשכורכן סביב ידו. וי"א דההיא אתיא כרבי יהודה אבל לר"ש דאמר דבר שאין מתכוין מותר אם כן מותר כי אינו מתכוין לכך, וכן פרש"י. ותמהתי על הרא"ש שלא חלק בזה כלל וכתב לאסור, ואנן ק"ל כרבן שמעון ודמיא לההיא שכתבתי [שבת מ"ו ע"ב] דמוכרי כסות.
